Oh yeah !

במותם ציוו לנו את החיים

אני לא משתמש בקלות במשפט שבכותרת, ובלי טיפת ציניות אומר שהוא מעביר בי צמרמורת. הרבה מהחיים שלנו מוקדשים לניסיון לשנות משהו, להשפיע, לעשות משהו שיישאר אחרינו. יש כאלה שיכולים לזכות בנובל ולפצח את האטום (את ה-היגס?), יש כאלה שיכולים להלחין ולרגש מיליונים, ויש כאלה שיודעים להנהיג.

אבל יש משהו שכולם יכולים לעשות, וההשפעה שלו לא נופלת מכל הדוגמאות לעיל. מקור

_______________________

מושתל הכבד בן ה-30 נפטר: איבריו נתרמו ל-5 איש

 

שבוע בלבד אחרי שהושתל בגופו כבד, נפטר גיא שבט, רץ המרתון בן ה-30, שהתמוטט במהלך ריצה לאחר שלקה במכת חום. משפחתו החליטה לתרום את אבריו ובסוף השבוע בוצעו שלוש השתלות – לב ושתי ריאות. מחר יתבצעו השתלות הקרניות, שישיבו לשניים את מאור עיניהם.

_______________________

אז בלי להפסיק את החתירה לנובל, או למצויינות בכל תחום אחר. פשוט ללחוץ כאן ולהוציא כרטיס תורם איברים.

מה עם דת וסביבה?

שוב אצטט את YNET

___________________________

לא הכל “כשר” בגנרטורים של החרדים

 

עשרות אלפי חרדים מתנתקים מדי שבת מרשת החשמל של חברת החשמל ומתחברים לגנרטורים פיראטיים, כיוון שחברת החשמל מעסיקה עובדים בשבת. את הגנרטורים מפעילות עמותות פרטיות, בלא היתרים, והם גורמים התחשמלויות רבות וגם פוגעים בסביבה.

___________________________

נעזוב שניה את החוצפה, שאני מתפתה לקרוא לה טיפוסית (כמו למשל הרדיו הפירטי). אפילו נעזוב נושא יותר חשוב, של חיי אדם, כי הוא ברור והכתבה עוסקת בו בפירוט. אפילו אני מוכן להתעלם מהצביעות של להשתמש בחברת חשמל בימי חול ולהגדיר אותם בשבת כלא כשרים. ניחא.

אבל רבנים חרדים יקרים, משכילים וחכמים. מה עם הסביבה? למה היא בתחתית סדר העדיפויות? אין פיקוח נפש בזיהום ובסרטן? אין היגיון בריא? (שאלה רטורית עצובה)

למה לטרפד את חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים? למי שזוכר ולמי שלא, החוק שעבר לפני אי אלו שנים בנוגע לפיקדון הבקבוקים, שאין עוררין שהיה הצלחה מסחררת מבחינת הסביבה, והגדיל את המחזור בסדרי גודל – אותו חוק היה אמור להיות מוכל גם על הבקבוקים הגדולים. הסיבה שהוא לא זו התנגדות החרדים, בטענה שזה פוגע במשפחות מרובות ילדים. אז שתי טענות בסיסיות:

(א) אני סטודנט ואני שותה מים. חרדים שאין להם כסף ולא יכולים להרשות לעצמם פיקדון של 25 אגורות – שישתו מים. אני מודע למצוקתן הכלכלית של המשפחות מרובות הילדים, אז הנה הזדמות לעשות היגיון כלכלי ולוותר על בקבוקי הקריסטל קולה והסופרדרינק בצבעים זרחניים.

(ב) אם ממחזרים את הבקבוקים - מקבלים בחזרה את הפיקדון, ולכן המחירים נשארים בדיוק אותו דבר. הגיוני, לא?

לדעתי אם ההתעסקות היא במה הדת של הטכנאי התורן בשבת, שאחראי לדאוג לשלמותו של מערך אדיר שכל מטרתו לשמור על הפרש מתחים שיסייע לדחוף אלקטרונים לביתך במהירות, בתדירות ובכמות המתאימה – במקום ההתעסקות בדברים קצת יותר רחבים כמו זיהום האוויר, הקרקע ומי התהום שנגרם מהגנרטורים, שלא נדבר על הבטיחות וחיי האדם - זה מפספס את כל העיקר. ואם בור שכמותי בהלכה רואה את זה והפוסקים החרדים לא, זה עלול להעיד על פרימיטיביות מצידם, ואף להפכם ללא רלוונטיים בעיני הציבור שלהם.

כמה מקומם – ככה לא מפתיע, או: האח(ים) הגדול(ים)

אין לי הרבה מה להוסיף על עבודה עיתנאית רצינית של ניב ליליאן ואהוד קינן ב-YNET:

____________________________________

 מעקב: המידע האישי של אזרחי ישראל מופץ ברשת

 

מזה שנה וחצי זמינים להורדה באינטרנט ובתוכנות שיתוף קבצים שני מאגרי מידע המכילים פרטים רגישים על יותר מ-9,000,000 ישראלים, חיים ומתים. אחד מהם, עדכני למדי: משנת 2006. הרשויות מטילות את האשמה זו על זו

____________________________________

שווה לקרוא את הכתבה המלאה ולראות את התגובות של הרשויות.

לסגור את האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו? לא בהכרח. יסלחו לי קוראי הגיקים אבל אני לא מעורה בפרטים הטכניים של שיתוף קבצים. אני רק בטוח בדבר אחד: אם בארה”ב אפשר למצוא ולתבוע משתפי קבצים של מוזיקה, אפשר וחובה על הרשויות להתחיל לחפש מי מפיץ מידע אישי. לא חייבים לתפוס את המקור, מספיק שתהיה הרתעה נגד מי שממשיך להפיץ את החומר.

כן, אין לי ספק שעיתונאים, חוקרים פרטיים, וכל מי שזה מעניין אותו מבחינה מקצועית כבר מחזיק את הקבצים האלה לפחות עשור, ומעדכן אותם היטב כל כמה חודשים. בכל זאת, זה צריך להיות מידע שקשה יותר להשיג מאשר הפרק האחרון בסדרה האהובה עליכם. לא ייתכן שכל מי שקיבל סירוב מבחורה בצ’אט באינטרנט או באתר היכרויות יוכל בכזו קלות להפוך ל- super-stalker. לא יתכן שטירונים בצבא יוכלו לגלות פרטים אישיים על סגל הפיקוד שלהם. וגם לא תלמידי תיכון על מוריהם, וגם לא חברות גדולות על לקוחותיהן.

אי אפשר להעלים את הקובץ, אבל אפשר להקשות על השגתו. אם יוענשו פומבית מחזיקי ומפיצי מידע כזה, אפילו ב’מכה קטנה על היד’ כמו קנס או החרמת המחשב – אני מבטיח שהקלות בה ניתן היום להשיג את המידע הזה תדעך פי עשר לפחות.

שבת שלום, ופרטית.

רולטת המוות הבלתי נראית

שירים את היד מי שמופתע מהידיעה מתוך NRG:

_________________________________

סכנה בחיפה: שיעור הסרטן הגבוה ביותר

משרד הבריאות מיפה את חולי הסרטן לפי מגוריהם, והציב את בירת הצפון בראש. תל-אביב במקום השני ואחריה באר-שבע בה גם נמדדה העליה הכי גבוהה

 _________________________________

מעניין עוד יותר היה לבדוק את האיזורים הקרובים ביותר למפרץ, כמו נווה שאנן והדר בחיפה, קריית אתא ועוד. מי שראה פעם את הארובות בתמונה בלילה יזהה מיד עבודת פוטושופ (די חובבנית) להגדלת הדרמתיות, שכן לא ממש רואים עשן עולה מהארובות הגדולות, ועיקר הזיהום מבתי הזיקוק מגיע דווקא מהארובות עם הלהבה למעלה. בלילות מסויימים בשעות הקטנות מגדילים את המינון ככה שהיא מאירה את כל האזור ואני יכול להסתובב בבית בלי להדליק אור. אגב, כשמדברים על הזיהום באזור מיד מאשימים את בתי הזיקוק ומזניחים שפע מפעלים באזור המפרץ מהקישון ועד עכו, כולל מפעלי גריסת מכוניות, מפעלי פלסטיקה ועוד, שיתכן שהזיהום של אחדים מהם עולה על בתי הזיקוק.

בואו נעזוב שניה את חיפה ונשים אסימונינו ברולטה. בשלושת המקומות הראשונים, הכרכים הגדולים בארץ הנתונים המוצגים מדברים על 348-377. שניה, 348… מה? הנתון מתייחס למספר חולים מתוך מאה איש, אבל האם מדובר על חולים חדשים בשנה? בעשור? התאמצתי ולא מצאתי מבוקשי בכתבה. שיטוט זריז לאתר משרד הבריאות מעלה את הדו”ח המלא (ZIP). מי שיעיין בדו”ח יזדעזע מהצורה והעיצוב של הקובץ עוד לפני התוכן עצמו. אחרי עיון בכרבע מתוך 184 עמודיו עדיין לא הבנתי אם מדובר במספר חולים בשנה או לא, אבל כמו שזה נראה מדובר על התקופה 2001-2005. נניח לצורך הדיון שמדובר על 4 שנים.

אז לרולטה: כל 4 שנים נניח 350 חולים חדשים מתוך 100,000 איש, כלומר – כל סיבוב רולטה, 4 שנים, יש לנו סיכוי של 0.35% “לזכות”, או אם להיות אופטימיים, סיכוי של 99.65% להישאר בריאים. ומה עם 60 שנה? חמישה עשר סיבובי רולטה זה להעלות את המספר בחזקת 15: 94.88% סיכוי. קצת יותר מאחד מתוך עשרים סיכוי לחלות.

גם כאן אשאיר את מילות הסיכום לקורא.

שלא יבלבלו לך את הביצים!

פוסט זה נכתב בלשון זכר (טוב, האמת שלא), אך מופנה לגברים ולנשים כאחד.

היה היה חוק בשם חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שחוגג השנה חמישים – מזל טוב. החוק נועד בחלקו להגנה על צרכנים מעליה לא מבוקרת של מחירי מוצרי יסוד, באמצעות פיקוח ממשלתי. החודש, למשל אישרה הממשלה עליה של 7.3% בממוצע במחיר הביצים, מה שהביא את מחיר תריסר ביצים מספר 1 לכ-10.23 ש”ח.

בביקור בסניף החדש והמושקע של רשת סטופמרקט ביגור, לא ניתן היה למצוא תריסר ביצים כנ”ל – גם לאחר חיפוש יסודי מאחר ולרוב הן נמצאות מעט מאחור, כאילו מתחבאות מאחורי אחיותיהן המצוחצחות והמושקעות.

בעיה! ביצה מספר 1,2,3 נמצאות בפיקוח שמגביל את הרווחיות? הבה נמציא ביצים במידות L, M!  הבה נמלא המדפים בביצי חופש, ביצים אורגניות, ביצים ‘סופר טריות’, וביצי XL.

אני מכבד את האנשים שמוכנים לשלם 15-25 ש”ח לתריסר ביצים תמורת הפחתת הסבל לתרנגולות או שמירה על הסביבה, אבל החוק קובע שאני לא חייב לעשות את זה בעצמי. אז מה נעשה? נשים במדפים הקדמיים ביצים במידה L, זה הרי כמו מס’ 1, לא? כמעט, ההבדל הוא במחיר, 16.99, בסה”כ 60% יותר על שינוי במידה. יכול להיות שיטענו היצרנים שמדובר בביצים מוצלחות יותר, יכול להיות שהתרנגולות עוברות טיפולי יופי כל בוקר, יפה מאוד – אבל איפה הביצים הרגילות, המפוקחות?

והלקוחות הממוצעים? קונים. שאלתי כמה אנשים שלקחו ביצים בזמן שחיפשתי אם הם שמים לב מה הם לוקחים והתשובה הייתה הפתעה.

מילות סיכום גדולות ומהדהדות? אני חושב שהקורא יכול לנסח אותן לבד.